המשך הטלת סנקציות על אשה המסרבת לקבל גיטה ועיתויין 

לפנינו בקשת המבקש כדלקמן:

כב' בית הדין מתבקש להרחיב את הסנקציות שהוטלו על האישה ולהחליט כדלקמן:

1. להטיל על האישה מאסר כאמור בהוראות סעיף 3 א' לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה – 1995.
2. לאפשר לבעל לפרסם ברבים, את שמה ותמונתה של האישה ואת דבר סירובה לקבל גט על אף החלטות בית הדין הרבני וכל הערכאות השיפוטיות שדנו בתיק, לרבות בית הדין הרבני הגדול, נשיא ביהד"ר הגדול ובג"צ.
3. לחייב את האישה בפיצוי כספי יומי לבעל, כך שכל יום שלא תקבל את גיטה היא תשלם לבעל פיצוי כספי כפי שיקבע על ידי בית הדין.
4. בנוסף לאמור, הגיש הבעל תביעה נוספת בה הבעל עותר להטלת סנקציות על אימה של המשיבה התומכת בבתה ומעודדת אותה לעגן את הבעל.

מאידך, לפנינו תגובת ב"כ המשיבה, כי אין להטיל עליה סנקציות נוספות מחמת שלשה נימוקים:

• כי אין האשה סרבנית גט כיון שמוכנה להתגרש לאחר שבית הדין יכריע שמגיע לה את כתובתה ולאחר שיסתיים הדיון הרכושי בבית המשפט.
• בית הדין טרם מיצה את ההליך האכיפתי הפחות חריף, שכן מזמן שנכנסו צווי ההגבלה הקודמים לתוקף, חלפו רק כחודשיים.
• אין להטיל עונש מאסר או קנס על אשה מעגנת כי זה עונש שמיועד רק לגבר מעגן ולא לאשה מעגנת.
• כמו כן, מבקש ב"כ האשה להציג בפני בית הדין "ראיות חדשות" מהם יוכח כי יש לשנות את החלטת בית הדין שהגט יסודר ראשון ואחר כך ידון ענין הכתובה.

נעיר כבר עתה, כי ב"כ המבקשת לא טרח לפתוח תיק לסתירת דין כנדרש. כמו כן, גם בבקשתו לא טרח ב"כ המבקשת לנמק מה הן ה"ראיות" שעשויות לשנות את החלטת בית הדין החלוטה גם לא צירף מסמך כל שהוא. לפיכך, אין לנו להידרש כלל לטענה זו.

על תגובת ב"כ המשיבה הגיב  ב"כ המבקש:

• האשה לא העלתה טענה של ממש להימנע מהטלת הסנקציות הנוספות המבוקשות.
• תגובתה של האשה מקוממת, שכן אין רצונה בדחיית הגט אלא להשתמש בגט ככלי למיקוח ולסחוט מן האיש דברים שאינם מגיעים לה על פי הדין.
• ההכרעה שהגט יסודר קודם הכתובה הוכרעה בהחלטת בית הדין, שנהייתה לחלוטה. ערעור לבית הדין הגדול נדחה ואף עתירה לבג"ץ בנדון נדחתה. הסנקציות אושרו גם ע"י כב' נשיא בית הדין הרבני הגדול. ואילו האשה מצידה מזלזלת בכל ההחלטות של כל הערכאות השיפוטיות, ונשארה עומדת בסרבנותה ודורשת לקבל קודם את כתובתה ולסיים את הליך הרכוש בבית המשפט ורק לאחר מכן תסכים לקבל את הגט.